קסם על ים כנרת, קסם של אחווה ואחדות הדעות, לב לבו של הקונצנזוס הלאומי… מעל כל הגוונים הצבעים והדתות. כולם רוצים כנרת מלאה. כולם רוצים לשתות, כולם רוצים לחיות, כולם רוצים לשחות.
מה יש במים החכמים האלה שהפכו את הימה הצפונית לברומטר הרגשי הלאומי של מדינת ישראל? לכל ישראלי, בין אם הוא ערבי, יהודי, דרוזי או נוצרי…. מתרחב הלב לשמע צירוף המילים הממוסס גבולות ומחנות "מפלס הכנרת עלה ב.." , החיוך נמרח על הארשת… והמוח מחשב חישובים… "עוד כמה, כמה? … עד למפלס העליון..?"
מאיפה שלא נסתכל על זה… היא התינוקת האולטימטיבית של ארץ ישראל,
זאת שכולנו מגדלים ביחד, והיא מגדלת אותנו להיות הורה אחד מסכים. היא שיכלה לגמור את הקריירה בתור השלולית הלאומית. מככבת כעת כימה צפונית מפוארת. אנחנו חייבים לה, היא מלמדת אותנו שיעור פטריוטי בלאומיות. הערך היחיד שעליו כולנו מסכימים.
כשמפלס המים הנמיך הרכנו ראש בדאגה… הסתובבנו טרודים כמו הורים
מחוץ לחדר הניתוח, מחכים לשמוע שהמצב בר תיקון ולא נורא כל כך. הלבבות התרככו בכל פעם שהאדוות הכסופות איימו להתחכך במפלס האדום..
סוף סוף יכולנו לפחד ביחד… כאב לאומי מאחד הטיל צל שחור על מקור המים שלנו ולרגע קט הלבבות נפתחו ברגע של הזדהות הישרדותית.
כמה שירים נכתבו על הגברת מכנרת, וביום בו ליחכו הגלים את המפלס העליון-העליון… אצבעות חסרות מעצורים לחצו אותיות והעלו את שמה על כל מקלדת פנויה, הכנרת גאתה בכל שפעה ויפעתה … גליה הקסומים התרוממו כמו נשימה נרגשת של חזה מפואר, כאילו בקשה להעניק חיים לכל מברכיה הצובאים לפתחה. מלכותית וזוהרת ליקטה מבטים נכספים אל חיקה הרטוב.
תרבויות נשכחות כבר מזמן היו הופכות אותה לאתר מקודש ולו רק בזכות כוחה השקט להשכין שלום בהינף גל מבויש… ויש הבאים לטבול בין חסדיה… לטהר חטאים ממאה רחוקה, ובלב מתרגש עם דמעות בעיניים מחפשים הם עקבות סנדלים על גליה, זכר למפגש של מצולות ורקיעים, והמיה צליינית מזמרת שירה על האיש שצעד על מימיה.