כולם מדברים על בעיות התעסוקה של הצעירים בתקופת הקורונה וכיצד נוצר דור אבוד שמתקשה להשתלב בשוק העבודה. אין מה להתווכח – העובדות אכן מראות כי קיימת בעיה אך ישנם גם לא מעט סיפורים על צעירים שכן הצליחו לעשות הסבה ולא רק לשליחי וולט אלא לתחומים שונים בהם יש דרישה לידיים עובדות באזורים שונים בישראל, בין אם בחקלאות או בתחומי הדיגיטל. אך כמובן שמודעות דרושים שליחים היא אחד הפתרונות המרכזיים כיום לצעירים. אך לעיתים שוכחים כי בכל משבר או מיתון אוכלוסיה נוספת שנפגעת האי אוכלוסיית הגיל השלישי. עסקים רבים מנצלים את המצב כדי להיפטר או לשחרר את עצמם מעובדים מבוגרים יותר הנאלצים לצאת לחל"ת או לחלופין לבחור בפנסיה מוקדמת. גם כמו אצל הצעירים, גם פה המצוקה היא לא רק כלכלית אלא גם רגשית והיכולת לבצע הסבה מקצועית או לעשות שימוש בניסיון המקצועי הרב שלהם היא לרוב מוגבלת. בחלק מהמקרים גם מדובר בעובדים בשנות החמישים שלא נותרו להם שנים רבות עד לפנסיה אך הם עדיין צריכים לתמוך בילדים שלהם, בעלי משפחות צעירות, שלעיתים נפגעו גם הם מהמשבר.
כמו בתחומים שונים, גם בתחום התעסוקה המגפה רק זירזה מגמה קיימת. היחלשות הביטחון התעסוקתי של צעירים ומבוגרים החל כבר לפני שנים רבות. במציאות שבה כולם פרילנסרים וקל להתקשר ולנתק התקשרויות מעובדים כאלו או אחרים גרמו לכוח המיקוח או ליכולת של עובדים להתמודד עם פיטורים הפכו מוגבלים יותר. אין כבר איגודים מקצועיים, מעסיקים רגילים לשלם עבור עבודה ולא עבור זמן. המציאות הדיגיטלית יוצרת אפליה מסוימת לפי גיל ועוד. כל אלו גורמים לפגיעה בביטחון התעסוקתי של עובדים צעירים מאוד ומבוגרים מאוד. כך שלא רק שהכניסה לשוק העבודה הופכת למוגבלת יותר אלא גם היציאה ממנה עלולה להתרחש מוקדם מדי.
מסקרים רבים נראה שהחל מגיל 55 ועד לגיל הפרישה, עובדים רבים חווים חרדות או חששות לגבי אובדן מקום העבודה שלהם. הם אינם חושבים שיוכלו לעבור לעבודה טובה יותר או שיוכלו למצוא עבודה בתחום שלהם במקרה ויפוטרו. אם מוסיפים לכך לא מעט גימלאים פוטנציאלים שהחליטו לדחות את היציאה לפנסיה בעקבות המגפה אם בשל קושי כלכלי ואם בשל החשש מהבידוד החברתי וחוסר היכולת לממש את הפנסיה שלהם בצורה מלאה הרי שמספר המשרות הפנויות מצטמצם אף יותר.