חברה שקרובה לליבי התקשרה אלי והחלה מספרת על הכלא הזה – מקום עבודתה. על אותו הבוס הרודן שלה שגם כיום, בתנאים החדשים ואף שעובדת מביתה, מצליח ליצור שררה ולהשבית את רוחה. הוא מצא דרך לבדוק את עבודתה דה פקטו מול המחשב ע"י זה שחולש מרחוק על תנודות העכבר, והיא מצאה דרך להזיז את העכבר גם כשאינה עובדת ויושבת מול המסך. צחקנו.
הלכתי אחורנית לימי הפייסבוק הראשונים. נזכרתי איך לא הפסקתי לנסות להבין מה קורה פה ומתי בדיוק כולם עובדים!? זוכרת שאפילו שאלתי את ערן שיוביץ על שיווק באינטרנט. בין אם היית עו"ד, איש מכירות, נהג, אדריכל, עיתונאי, סטודנט, מנקה רחובות, נסחפת למדיה, רבצת שם שעות והעבודה, נראה שיכלה קצת לחכות ואח"כ להיערם לערמות. במקביל, יותר ויותר מקומות עבודה סיערו מוחותיהם סביב הנוסחה שתשמור על עובדיהם פרודוקטיבים. היו שפתחו חדרי כושר במשרד, חוגים, הוסיפו ימי גיבוש הרצאות וכיוצ"ב.
כבר שנים שהתפתחה בנו רשת קשרים שמאחורי מסכים. נבלענו לעולמות ווירטואלים הפכנו מכורים לסיפוקים וריגושים שהמדיות הציעו. הכל הפך מצוי בשפע אין סופי. ידיעות, הכרויות, שמועות, פולקלור, דעות, מוזיקה, תמונות, וכבר שהטשטשו להם כל האמיתות, המגדרים, המעמדות. העולם נפתח לכל הקצוות ובתוכנו רק הלכו ונפערו עוד ועוד הריקנות, הבדידות והאבדון. היום, יותר ממחציתנו עובדים מהבתים, אולם לבדידות שמתגלה בחדרי ליבנו, הפלא ופלא, לא עוזרים הרשתות והמסכים. בני האדם הינם יצורים חברתיים. הקשר החברתי מתפתח עם השנים ואיכותו חשובה להתפתחות הלמידה, לרכישת השפה ולהפנמה של כללי התנהגות והחברה המקובלים. הקשרים החברתיים מהווים תשתית לחיי הנפש, והעדר קשרים חברתיים עשוי לגרום לתחושות קשות של בדידות ועצב.
האתגר הגדול שהטבע מציב בפנינו היום פילאי, לא פחות. דווקא, כשנראה שהרחיק בינינו, מסתמן חיפוש פנימי עמוק על מהות הקשרים שבינינו ועל טיבם. על מנת שנרגיש קרובים, נצטרך לפסוע בשבילי רגשותינו ומחשבותינו על האחרים, לפלסם ולבוררם, לעבדם ולזקקם, שיהיו טובים. שיהיו לרשת ביטחון שתגביה את כולנו מעל כל סופות השינויים, שנחזיק יחד את ליבנו באי של מבטחים.